צניחת אברי אגן

רצפת האגן היא האזור הנמוך ביותר של האגן, המורכב מעצמות האגן, שרירים ורקמת חיבור. במראה כללי היא נראית כמעיין טרמפולינה, שעליה יושבים אברי האגן: הרחם והנרתיק, שלפוחית השתן ומערכת העיכול התחתונה. הפתחים של האיברים הללו: הנרתיק צינורית השתן ופי הטבעת, עוברים את רצפת האגן ומנקזים אותם החוצה ולכן יש לה תפקיד חשוב גם בשליטה על הסוגרים.

רצפת האגן מתפקדת כיחידה תפקודית אחת, ופגיעה בשלמותה או בתפקודה יכולה לגרום לסדרת בעיות כמו צניחת רחם, צניחת נרתיק, צניחת שלפוחית שתן וצניחת רקטום.

צניחה של אברי האגן מתוארת כמצב בו בעיקר השלפוחית והרחם (או רק הנרתיק אצל נשים שעברו כריתת רחם), צונחים ומגיעים למפתח הפות, כתוצאה מהיחלשות הרקמות שאמורות לקבע את הנרתיק ואברי האגן. לעיתים, במקרים של צניחה מתקדמת השלפוחית, הרחם, הנרתיק או הרקטום כולו יוצאים החוצה ונראים כגוש גדול המתבלט בין הרגליים.

גורמים שונים עשויים לגרום להיחלשותה של רצפת האגן ובעיקר להיחלשות שרירי האזור, מה שעלול להוביל לצניחה מטה של אותם האיברים. הגורמים המרכזיים התורמים להיווצרות חולשת רצפת האגן וצניחת איברים הנם הריונות ולידות מרובות (בעיקר לידות של עוברים גדולים, לידות קשות וממושכות או לידות מכשירניות כדוגמת ואקום או מלקחיים), הרמת משאות כבדים, מאמץ פיזי מתמשך, שיעול כרוני, עצירות כרונית, גיל מבוגר ושינויים הורמונאליים הקשורים בגיל האישה, משקל יתר, היחלשות שרירים הקשורה בטראומה או ניתוחים באזור וכמובן גנטיקה גנטיקה גנטיקה…

נשים שאצלן מופיעה צניחה סובלות מאי נוחות, תחושת מלאות וכובד בנרתיק, ועד בליטה ויציאה של אברי האגן מהנרתיק. במקרים כאלה מופיע גם קושי בישיבה ולעיתים דימום של האיבר הצונח בשל שפשוף חיצוני. כמו כן בשל עיוות המנח הטבעי של האיברים, לעיתים יש דליפת שתן ולעיתים קושי בריקון שלפוחית השתן וצורך בהכנסת הבליטה פנימה לנרתיק על מנת להתרוקן. בצניחה של קיר הנרתיק האחורי, לעיתים מופיע קושי בריקון צואה וקיים צורך בעזרה ידנית בלחיצה מהנרתיק על מנת להתרוקן. במקרים מתקדמים יכולה להיות הפרעה בניקוז הכליות והפרעה בתפקוד הכלייתי, נטייה לדלקות חוזרות בשתן וזיהומים חוזרים. אצל חלק מהנשים מופיע קושי בקיום והנאה מיחסי מין ואצל חלקן מופיעים כאבים בגב תחתון.

הטיפול בצניחת אברי אגן

לאחר תשאול האישה, בדיקה גופנית יסודית ולאחר הערכת המצב התפקודי של האישה, ניתן להציע מגוון של טיפולים שיקומיים, תרופתיים וכירורגיים, המאפשרים מתן פתרון למרבית הבעיות. צניחה של אברי רצפת האגן אינה מחייבת ניתוח באופן אוטומטי. אם מדובר בבעיה בשלביה המוקדמים, לרוב יספיקו טיפולים שמרניים: פיזיותרפיה או תומכן נרתיקי (פאסרי).

פיזיותרפיה לרצפת אגן: חיזוק ואימון של שריר רצפת האגן ושרירי הסוגרים בשיטת טיפול יחידנית או בקבוצות.

תומכן נרתיקי (Pessary): מבנה סיליקון המגיע בצורות שונות לרוב בצורת טבעת או קובייה, המוכנס לנרתיק ומשמש כתומך באיברי האגן הצנוחים. התאמת טבעת נכונה היא הכרחית להצלחת הטיפול. את הטבעת יש להוציא אחת ל- 12-10 שבועות לבחון את מצב הצניחה והנרתיק ולהכניסה מחדש. חלק מהנשים לומדות לתפעל אותה באופן עצמאי וחלק מגיעות אחת ל-3 חודשים למרפאה לצורך הוצאה שטיפה והכנסה מחודשת.

מידע כללי על ניתוח לטיפול בצניחת אברי האגן

ניתוח לטיפול בצניחת אברי האגן נעשה כאשר הטיפולים השמרניים לא מועילים, או במקרים שבהם התופעה התגלתה בשלביה המתקדמים שבהם ההפרעה לאורח החיים גדולה מאוד, ואין כל דרך להשיב את המצב לקדמותו באמצעים אחרים. לעיתים קרובות כאשר איבר אחד צונח, צונחים עוד אברים איתו ויש צורך בהערכה כוללת של רצפת האגן טרם החלטה ניתוחית.

רוב הניתוחים לתיקון צניחת איברי האגן מתבצעים בגישה נרתיקית ללא פתיחת בטן וללא חתכים בבטן, אולם ניתן לבצע חלק מהניתוחים גם בגישה בטנית או בלפרוסקופיה. הניתוח נעשה לרוב בהרדמה כללית או אזורית תלוי בגישה הטיפולית שנבחרה. כאשר ישנה בעיה הדורשת טיפול באברים נוספים כדוגמת שחלות, יתבצע הניתוח בגישה משולבת לפרוסקופית ונרתיקית.

הניתוחים השכיחים ביותר המתבצעים בגישה הנרתיקית כוללים קיבוע או כריתת רחם, הרמת שלפוחית השתן, תיקון צניחת קירות נרתיק, תיקון בלט הרקטום וקיבוע כיפת הנרתיק. היתרון של הניתוחים בגישה הנרתיקית הוא בכך שהניתוח יכול להתבצע גם בהרדמה אזורית, התאוששות המנותחת היא מהירה יחסית ושיעור הסיבוכים קטן בהשוואה לניתוחי בטן.

בשנים האחרונות נכנסו מספר סוגי רשתות לתיקון וגינלי של צניחת אברי האגן. שתלים אלו עשויים מחומרים סינטטיים מיוחדים, ומטרתם להפחית את שיעורי החזרה של הצניחה. הטכניקה הייחודית לרשתות הופכת את הניתוח לקצר ועם תחלואה מינימלית. מחקרים רבים בשנים האחרונות מדגימים ירידה בשיעורי הצניחה החוזרת כאשר משתמשים ברשתות וגינליות. יש לזכור שלרשתות המושתלות יש גם סיבוכים ייחודיים: חשיפה של הרשת לנרתיק לאחר תקופה מהניתוח, כאבים, פגיעה באברים סמוכים ושיעורי זיהום ודימום מעט יותר מוגברים.
ניתוחים בטנים לתיקון צניחת הרחם או כיפת הנרתיק כוללים השתלת רשת (Mesh) בין כיפת הנרתיק או הרחם לאזור התחתון של רצועות עמוד השדרה. שיעורי ההצלחה של ניתוח זה, שנקרא -Abdominal Sacro Colpopexy, גבוה מזה של הניתוחים הווגינליים. עם זאת, התחלואה מניתוח זה יותר גבוהה מניתוחים וגינליים.

הכנה לפעולה

מאחר שמרבית הניתוחים נעשים בהרדמה כללית, יש צורך בבדיקות כלליות: אק”ג, צילום חזה ובדיקות דם ושתן. בנוסף יתכן שלפני הניתוח תעברי בדיקות נוספות שונות לבחינת מצב איברי האגן האחרים, כדוגמת בדיקת דליפת שתן בעזרת אורודינמיקה, אולטרסאונד אגן קטן ואולטרסאונד כליות ודרכי שתן.
טרם הניתוח יש להיות בצום.

מהלך הניתוח וההחלמה 

משך הניתוחים בממוצע הינו כשעה וחצי, מאחר ומדובר בניתוח שבדרך כלל לא דורש פתיחת בטן או ביצוע חתך כירורגי גדול, ההתאוששות ממנו קצרה למדי. בתום הניתוח ישאיר הרופא טמפון בנרתיק וקטטר בשלפוחית השתן, כדי לאפשר לאזור להחלים ולהתאושש בצורה תקינה. שני אלו יוצאו לאחר כיממה. השחרור צפוי לאחר יממה או שתיים, ולאחר מספר ימים עד שבועיים ניתן לשוב לשגרה, בשלוש הגבלות מרכזיות: האחת – הימנעות מהרמת משאות כבדים במשך שמונת השבועות הראשונים לאחר הניתוח. השנייה – הימנעות מיחסי מין, עד לשמונה שבועות אחרי הניתוח, והשלישית- הימנעות מפעילות ספורטיבית מאומצת. לאחר ניתוחי רצפת אגן יתכנו כאבים מסוימים בנרתיק בפעמים הראשונות של קיום יחסי המין. בתקופת ההחלמה חשוב מאוד להימנע מעצירות.

תופעות לוואי

ניתוח צניחת רצפת האגן לרוב אינו מלווה בתופעות לוואי רבות. דימום נרתיקי והפרשות קלות הן שכיחות יחסית, כמו גם כאבים או אי נוחות קלים ולעיתים דחיפות או קושי חולף בריקון שתן. יתכנו כאבים בקיום יחסי מין בסמוך לניתוח ובהדרגה התופעה נעלמת כמו לאחר לידה.

סיבוכים אפשריים נדירים של ניתוחי צניחת אברי האגן הם דימום וזיהום, ניקוב שלפוחית השתן, ניקוב המעי, תסחיף דם, פגיעה בשופכנים ופגיעה בעצבי רצפת האגן שעשויה לגרום כאבים באזור האחוריים או כאבים כרוניים. מדובר בתופעות לוואי נדירות למדי, מאחר שמדובר בניתוח פשוט יחסית ולא מורכב ברוב המקרים. סיכון נוסף טמון באפשרות לצניחה חוזרת של אברי האגן, דבר שלעיתים מצריך ניתוח חוזר. עם השנים טכניקות הטיפול השתפרו מאוד ושימוש ברשתות נרתיקיות מפחית שכיחות הישנות הצניחה.