דלקות חוזרות בדרכי השתן

מי מאתנו לא חוותה את הכאב העז והפתאומי אשר מופיע פתאום והישיבה האינסופית על האסלה. למעשה, זוהי אחת מההפרעות המטרידות והכואבות ביותר. כדי להגדיר דלקת בדרכי השתן כתופעה חוזרת, צריכים להישנות לפחות שני אירועים בתקופה של כחצי שנה או שלושה אירועים בשנה (בנוכחות תרבית שתן חיובית) . הגורם העיקרי האחראי לכ- 80% מדלקות השתן החוזרות בקרב נשים הוא חיידק בשם אי קולי המגיע ממערכת העיכול.

מהם הגורמים לתופעה?

גורמי הסיכון לדלקות חוזרות בדרכי השתן משתנים לפי גיל האישה. אצל נשים צעירות, הדלקות החוזרות נגרמות לרוב עקב קיום יחסי מין, ריבוי בני זוג, שימוש בחומרי סיכה, קוטלי זרע, דיאפרגמה, היסטוריה משפחתית, דלקות חוזרות בילדות, אבנים בכליות ובדרכי שתן, מבנה אנטומי מולד חריג של דרכי השתן והכליות ומבנה אנטומי חיצוני של קרבה בין צינורית השתן לפי הטבעת. מנגד, לנשים מבוגרות יותר סביב ולאחר גיל המעבר מתווספים גורמי סיכון, כמו חסר בהורמון המין הנשי האסטרוגן, צניחת אברי אגן ובעיקר צניחת שלפוחית (ציסטוצלה), ניתוחי רצפת אגן, הפרעות נוירולוגיות הפוגעות בתפקוד השלפוחית וגורמות לשארית שתן גדולה, או סרטן ומחלות כרוניות כגון סכרת המשפיעות על מערכת החיסון של הגוף.

התסמינים של הדלקות החוזרות דומים לאלה של דלקת חד פעמית, וכוללים הליכה תכופה לשירותים, תחושת צריבה, כאב במתן שתן וכאב בבטן התחתונה. אצל חלק מהנשים מופיעה גם דחיפות וקושי בהתאפקות שעשויה להגיע עד לדליפת שתן. לעיתים עשוי להופיע דם בשתן וכאבים בצידי הגב או המותניים וחום. כאשר התופעה חוזרת על עצמה והכאב מופיע שוב ושוב, נגרם סבל רב לאותן נשים בשל הכאבים, אי הנוחות, הצורך בהגעה מרובה לבדיקות רופאים, אבדן ימי עבודה, הימנעות מקיום יחסי מין, תסכול רב ואף דיכאון.

כיצד מאבחנים דלקות חוזרות בדרכי השתן?

ראשית, יש לתשאל את האישה לגבי תדירות ההפרעה ובנוסף יש לסקור את ההיסטוריה הרפואית, לבצע בדיקה גופנית, בדיקת שתן ותרבית שתן לזיהוי סוגי החיידקים. בדלקות חוזרות יש חשיבות לביצוע הדמיה של הכליות ודרכי השתן בניסיון לאתר הפרעה אנטומית או נוכחות של אבנים.

מהן דרכי הטיפול בתופעה?

הטיפול בדלקת חד פעמית הנו טיפול אנטיביוטי, אולם בדלקות חוזרות ישולבו טיפול התנהגותי ותרופתי מניעתי. הראשון כולל הסבר מפורט לאישה על גורמי הסיכון בפעילות המינית, הדרכה למתן שתן לאחר קיום יחסים, ניגוב נכון ושימוש באמצעי מניעה שאינם קוטלי זרע ודיאפרגמה. במסגרת הטיפול התרופתי, יש ליטול אנטיביוטיקה באופן יומיומי במינון נמוך או באופן חד פעמי לאחר כל מגע מיני. אנטיביוטיקה היא הטיפול המוצלח ביותר ושיטות אחרות עדין לא הוכחו כחלופות יעילות לה. יש להקפיד על נטילת אנטיביוטיקה מקבוצה המותרת לנטילה ממושכת, במינון נמוך שאינה גורמת לעמידות של חיידקים ושאינה פוגעת בשאר מערכות הגוף.

בקרב נשים בגיל המעבר, כדאי ליטול אסטרוגן וגינלי אשר הוכח כיעיל במניעה של דלקות חוזרות, זאת עקב הגדלת כמות החיידקים הידידותיים בנרתיק והעלאת החומציות. תוספת של מתנאמין (Hiprex) הגורם לחיטוי דרכי השתן וכן תוספת של ויטמין C, חמוציות, פרוביוטיקה ודי- מאנוז נבדקו מחקרית ובחלק מהמקרים נמצאו כיעילים בהורדת הסיכוי לדלקות חוזרות בדרכי השתן.